Texto obtido através do programa Torat Emet
{א} וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן-יוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּהוּ
מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶֽלֶךְ-אֲרָם וּפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ
מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם
עָלֶֽיהָ: רש"י ויהי בימי אחז. מה ראה הכתוב לייחסו אלא מפני שסופו של הכתוב לומר ולא יכול להלחם עליה ולמדך שזכות אבות עמדה לו אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה ווי (ס''א) מי הוא זה שמלך רשע זה אמר להם בן יותם הוא בן עוזיהו הוא אבותיו היו צדיקים לפיכך אי אפשי לפשוט ידי בו הדא הוא ולא יכול להלחם עליה מפני זכות אבותיו (בבראשית רבה) : (רש"י) מצודת דוד למלחמה עליה. לעשות מלחמה עליה. ולא יכול מוסב על רצין כי הוא היה העיקר במלחמה : להלחם עליה. להתגבר ולהתחזק במלחמה עם כי מאז כשנלחם פקח לבד התגבר במלחמה כמ''ש בד''ה ב', או מוסב הוא על אחז לומר שהוא לא היה יכול לעמוד למולם להלחם בעבור העיר : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין בן יותם, פי' חז''ל שהזכיר אבותיו, לאמר שזכותם הגינה בעדו. עלה רצין, תחלה עלה רצין בפ''ע (דה''ב כ''ח ה') ופקח בפ''ע (שם ו'), וכ''א כבש את יהודה, אבל על ירושלים לא יכלו כ''א בפ''ע להלחם, כי הצילם ה' :(מלבי"ם באור הענין){ב} וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָֽה אֲרָם עַל-אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי-יַעַר מִפְּנֵי-רֽוּחַ: (ס)
רש"י ויגד לבית דוד. לפי שרשע היה לא, הזכיר שמו : נחה ארם על אפרים. נתחבר מלך ארם על מלך ישראל לבא עליך נחה לשון נקבה על שהמלכות נחה פושי''ר בלעז לשון וינח בכל גבול מצרים (שמות ו) : וינע לבבו. לפי שכבר נלחם בו כל אחד מהם בפני עצמו ויכלו לו שנאמר ויתנהו ה' ביד מלך ארם וגו' (ד''ה ב כח) אומר ויהרג פקח בן רמליה ק''כ אלף איש שניהם בדברי הימים (שם): כנוע עצי יער. קול אילני סרק ישמע יותר מכל אילני פירי כדאיתא בבראשית רבה : (רש"י) מצודת דוד ויוגד. טרם עלו למלחמה : לבית דוד. הוא אחז ועל שהיה רשע לא רצה להזכירו בשמו : נחה ארם וכו'. ארם עם אפרים חנו עליהם להלחם בהם : וינע. מגודל הפחד נעה לבבו כמו עצי היער הנעים ברוח : (מצודת דוד) מצודת ציון נחה. ענין חניה : על אפרים. עם אפרים כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה) : וינע. מל' תנועה : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין ויגד, אח''כ נודע לבית דוד כי ארם ואפרים נתחברו יחד, ויירא מפניהם. כנוע עצי יער, אילני סרק שאין עליהם פירות יניעם הרוח יותר מאילני פירות שפירותיהם מכבידים עליהם, כן הם שהיו ריקנים מכל זכות ותקוה על ישועת ה', נעו מפחד אויב :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות נחה ארם. וכן ותערוך ישראל (ש''א יז כא), ותפול שבא (איוב א' טו) : אפרים. נקראו כן י' השבטים, בעבור שהיה מלכם הראשון מאפרים :(מלבי"ם באור המלות){ג} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶֽל-יְשַׁעְיָהוּ צֵא-נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל-קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל-מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵֽס:
רש"י ושאר ישוב בנך. שארית מעט שישובו אלי על ידך והם כבנך : אל קצה תעלת. שם תמצאהו. תעלת פושי''ר בלע''ז : ברכה. כעין מקוה מים שעושים לדגים : העליונה. במורד ההר ויש ברכה אחרת למטה הימנה בתחתיתו : שדה כובס. שדה שהכובסים שוטחים שם בגדים לנגבם כך תירגם יונתן ורבותינו דרשו נכנע אחז לפני ישעיהו ושם על ראשו אוכלא דקצרי כפה עליו כלי פי' כלי מנוקב של כובסים שמזלפין בו מים על הבגדים : (רש"י) מצודת דוד אתה ושאר ישוב בנך. גם אתה צא לקראתו גם בנך אשר נקרא שמו שאר ישוב לאות וסימן אשר שארית יהודה ישובו מן הגלות בימי עזרא : אל קצה וכו'. כי שם תמצאנו. העליונה. כי שתים היו אחת ממעל ואחת מתחת : שדה כובס. השדה שהיו שוטחים שמה אל מול השמש את הבגדים המכובסים : (מצודת דוד) מצודת ציון תעלת הברכה. הברכה הוא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה היא חפירה סמוך לה ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הברכה וכן בתעלת הברכה (מ''ב יט) : מסלת. מל' מסילה ושביל : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין שאר ישוב בנך, ישעיהו קרא שם בנו שאר ישוב להתעוררות ששאר ישראל ישובו אל ה', וצוה ה' שיקח אותו עמו לעוררהו ברמז, תעלת הברכה העליונה, היא התעלה והברכה שהסיב חזקיהו מפני מלך אשור, כמ''ש ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא המים העירה (מ''ב כ''ב), וחכמי ישראל לא הסכימו עמו בזה (ברכות ט''ז), ויתכן כי גם אחז יצא למקום ההוא לסתום המעין והברכה לבל ימצא האויב מים לשתות וצוה ה' לישעיהו שיעכב על ידו :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות תעלת הברכה. מי הברכה מכונסים. ותעלה, חפירה סמוכה לה להגרת המים בעת שירצו, ואמר העליונה כי היתה עוד אחרת למטה כמ''ש לקמן (כ''ב ט' יא) : ומסלה. מענין רוממות בכ''מ ושם עמדו מכבסי הבגדים :(מלבי"ם באור המלות){ד} וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל-תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל-יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי-אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן-רְמַלְיָֽהוּ:
רש"י השמר. שב בשלום כיין על שמריו : זנבות האודים העשנים. יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם אודים טיצונ''ש בלעז : (רש"י) מצודת דוד השמר והשקט. השמר מעשות מלחמה והשקט לבך אל תירא ואל יבוא מורך בלבבך. זנבות האודים. שהמה כמו האודים האלה שאין בהם כח לבער אלא לעשן כך אין כח בידם לעשות לך מאומה רע רק העם מפחידים : בחרי אף. הבאים בחרי אף : רצין. עכשיו מפרש מי הם האודים : ובן רמליהו. פי' עם אפרים כמ''ש רצין וארם וסמך על המבין : (מצודת דוד) מצודת ציון זנבות. מל' זנב : האודים. הם העצים שמנדנדין בהם האש לישבו על מקומו ונשרף מעט מעט על ידי החתיה באש וכשחוזר להיות קטן ואינו ראוי עוד להאחז ביד משליכים אותו ומעלה עשן רב וזהו נקרא זנב האוד וכן כאוד מוצל משרפה (עמוס ד) : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין השמר, מעשות שום דבר. והשקט, ברוחך. אל תירא, מן האויב ולבבך אל ירך, מעצמך (כמי שסבל רעות רבות שנעשה רך לב בטבע), משני זנבות האודים, המשיל מחנה ארם ומחנה אפרים לשני זנבות אודים עשנים, ר''ל אינם עץ חזק רק אוד אשר שני קצותיו אכלה האש, וגם לא ידמו כאמצעו של אוד שלא שלט בו האש רק כזנבות האוד וקצהו, וגם לא כאוד בוער באש שיוכל לשרוף הנוגע בו, רק כאוד שנכבה ומעלה עשן, שאינו יכול לסבב רק כאב עינים לבד, וגם אינו מתעשן ע''י אש, כי הוא מתעשן, בחרי אף רצין וארם, ע''י חרי אף רצין, ור''ל אינו מתעשן ע''י אף ה' כענין אשור שבט אפי רק על ידי אף בני אדם להבל נדמו :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות השמר. הטעם מלרע ובכ''מ מלעיל כי נסוג אחור ע''י מלת לך שבא אחריו : אל תירא ולבבך אל ירך. וכן איש הירא ורך הלבב. ירא, מפני אויב. רך הלב, בטבע : זנבות. שפולו של דבר וקצהו הפחות : ואוד. עץ אחזה בו האש. וב' בחרי. הוא ב' הכלי :(מלבי"ם באור המלות){ה} יַעַן כִּֽי-יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן-רְמַלְיָהוּ לֵאמֹֽר:
מצודת דוד ויען. בעבור שיעץ מחשבות כאלו נצחון המלחמה תלויה בכח חכמתו : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין רעה, עצה רעה. לאמר, יעצו לאמר :(מלבי"ם באור הענין){ו} נַעֲלֶה בִֽיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן-טָֽבְאַֽל: (פ)
רש"י ונקיצנה. נעוררה במלחמה : ונבקיענה אלינו. נשוה אותה עמיו כבקעה זו שהיא שוה וכן ת''י ונשוינון עמנא, שיהיו שוין עם עשרת השבטים במלך אחד : את בן טבאל. בן הטוב אלינו כן ת''י ויש לפרש טוב אל אשר לא טוב בעיני המקום ובגימט' של אותות אלב''ם טבאל הוא רמלא ט''ר ב''ם א''ל בן טבאל בן רמלא : (רש"י) מצודת דוד ונקיצנה. ר''ל נעשה לה מצור עד שיקוצו מפנינו ויפתחו לנו שערי העיר. ונבקיענה. אז נבקיע חומתה לצרכינו ליכנס בה ותהיה אם כן תחת ממשלתנו : ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל. והוא היה איש מהר אפרים : (מצודת דוד) מצודת ציון ונקיצנה. ענין מאוס כמו קצתי בחיי (בראשית כז) : ונבקיענה. מל' בקוע : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין ונקיצנה, המשילו את ירושלים בגנות כמורסא מלאה מוגלא שמנקבים אותה בקוץ ומבקעים אותה ומוציאים המוגלא לחוץ כמו שהוא בלשון המשנה המפיס מורסא, וכן נכבוש אותה ונבזוז את רכושה אלינו. בן טבאל, איש מבית אפרים שהיו חושבים להמליכו על ירושלים :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות ונקיצנה. מלשון קוץ וסילון :(מלבי"ם באור המלות){ז} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא תָקוּם וְלֹא תִֽהְיֶֽה:
רש"י לא תקום. עצתם זאת שתהא יהודה כבושה תחתיהם : (רש"י) מצודת דוד לא תקום. לא תתקיים עצתם ולא תהיה כן והוא כפול במ''ש : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', אבל ה' אמר, לא לבד כי לא תקום, שלא יבצעו מעשיהם שיתקיים הדבר, אף גם ולא תהיה לא יהיה לה התחלה כלל כי לא ילחמו כלל :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות תקום, תהיה, היה, הויית הדבר בתחלתו, יהי אור. תקום, קיומו והעמדתו, הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד :(מלבי"ם באור המלות){ח} כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָֽם:
רש"י כי ראש ארם. היא דמשק. ואין לירושלי' עמהם כלום : וראש דמשק רצין. בדמשק יהיה ראש ולא בירושלים וגם פקח ועשרת השבטים בעוד ששים וחמש שנה מיום שנגזר בימי עמוס וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז) : יחת אפרים. תרוצץ אפרי' מעם שיגלם סנחריב עם מלכם הושע בן אלה צא וחשוב מנבוא' עמוס עד שגלו עשרת השבטים ותמצאם ס''ה שנים נבואת עמוס היתה שתי שנים לפני שנתנגע עוזיה שנאמר (בעמוס א) שנתים לפני הרעש ועוזיה נתנגע עשרים וחמש שנים הרי כ''ז וי''ו של יותם וי''ו של אחז ו' של חזקיהו שנאמר (מלכים ב יט) וילכדה בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע ויגל את ישראל אשורה הרי ששים וחמש ומניין שימי חלופו של עוזיהו כ''ה שנים שנאמר (שם טו) בשנת עשרים ושבע לירבעם בן יואש מלך ישראל מלך עוזיה בן אמציה על יהוד' אפשר לומר והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת לפי חשבון שתמצא בספר מלכים אלא שמלך מלכות מנוגעת בשנת עשרים ושבע למלכו נתנגע והוא מלך חמשים ושתים שנה ואי אפשר לימנות בעוד ששים וחמש שנה מיום שאמר ישעיה נבואה זו שהרי בימי אחז אמרה והם גלו בשנת שש לחזקיהו, וכך מפורש בסדר עולם שמנה הכתוב לנבואתו של עמוס : (רש"י) מצודת דוד ראש ארם. עיר המלוכה של ארם היא דמשק ואין לה כלום על ירושלם : וראש דמשק רצין. הוא ראש ומלך על דמשק ולא על ירושלים : ובעוד. ר''ל ואף מה שבידו לא ישאר כי במשך זמן ס''ה שנה מעת שנגזר הדבר בנבואת עמוס שאמר ושברתי בריח דמשק (עמוס א) יחת וישבר מלכות ארם וכמ''ש ויעל וכו' דמשק ויתפשה (מ''ב טז) וזה היה בימי אחז והרחיב הזמן בעבור שזכר גם אפרים : אפרים מעם. תחסר הוי''ו ומשפטו ואפרים מעם ור''ל גם מלכות אפרים תשבר במשך זמן ס''ה שנה מהיות עוד עם כי ילכו גולה בימי הושע בן אלה והיתה בשנה הששית לחזקיה בתוך זמן ס''ה שנה מנבואת עמוס שניבא על ארם ועל מלכות אפרים כמ''ש הנה אנכי מעיק וכו' (עמוס ב) וישראל גלה יגלה (שם ז) כי נבואתו היתה שתי שנים קודם שנצטרע עוזיה כמ''ש שנתים לפני הרעש (שם א) והרעש היה כשנצטרע עוזיה בכ''ו למלכו כמ''ש בשנת עשרים ושבע וכו' (מ''ב טו) וכמ''ש שם וכל ימי מלכותו נ''ב הרי נשאר כ''ה ושנתים לפניהם הרי כ''ז ימי יותם ט''ז ימי אחז ט''ז ושש של חזקיה הרי היתה בתוך זמן ס''ה שנה כי יותם ואחז מלכו שנים מקוטעות כמ''ש במ''ב וע''ש בחשבון הדורות : (מצודת דוד) מצודת ציון ובעוד. ר''ל בתוך משך זמן : יחת. ישבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא) : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין כי ראש, עיר מלכותו של ארם הלא היא דמשק, שהיה אז רעתה מפורסמת, ומרעת עיר הממלכה נוכל לדון על רעת כלל העם והמדינה. וראש דמשק ומלכם הלא הוא רצין שהיה ג''כ רשע, ובודאי כל משרתיו רשעים, וכל בני מדינתו בני בליעל, ואיך יעיזו אלה למשול על ירושלים. וגם אפרים אין לו זכות לזה, שהלא כבר נחתם גזר דינם ע''י עמוס שהתנבא בעת הרעש (שם ז' י''ז), וישראל גלה יגלה מעל אדמתו, ונבואה זו שגורה בפי כל מאז, שאמר עליהם כי בעוד ''ששים וחמש שנים, מעת ההיא יחת אפרים מהיות עם'', ואעפ''כ לא נתנו לבם לשוב מרשעם, כי הלא נודע רעת אפרים מרעת שמרון ופקח מלכה, כי הלא גם אחר נבואה זאת בכ''ז עדיין :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות יחת. קל מבעלי הנו''ן והציר''י לתשלום הדגש. ומ''ם מעם, אינו מ''ם השלילה רק מורה גבול שממנו כמו וירד מההר, ירד ממדרגתו שהיה עם :(מלבי"ם באור המלות){ט} וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן-רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵֽנוּ: (פ)
רש"י אם לא תאמינו. לנבואתי אתם אחז ועמו אשר ידעתי כי רשעים אתם : לא תאמנו. לא אמון בכם : (רש"י) מצודת דוד וראש. ואף עתה עיר המלוכה של אפרים היא שמרון ואין לה כלום על ירושלים : וראש שמרון בן רמליהו. הוא ראש ומלך על שומרון ולא על ירושלים : אם לא תאמינו. אם אינכם מאמינים לדברי אלה זהו לפי שאין אתם קיימים ומחוזקים באמונת האל : (מצודת דוד) מצודת ציון תאמנו. ענין קיום כמו אמונת עתיר (לקמן לג) : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין ראש אפרים שמרון, ולא שינו את דרכם כי עדן שומרון ראש הממלכה של אפרים, וכן רמלי' הוא מלכה וזה סימן על רוע העם. אם לא תאמינו, יען שראה הנביא בו שאינו מאמין לדבריו, קצף עליו ואמר, האם לא תאמינו, לדברי ה' בעבור כי לא תאמנו אתם? הכי בעבור שאתם אין אמון בכם תעיזו פנים לבלתי האמן גם לדברי ה'. ? :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות אם. תמיהה כמו האם, ומלת כי משמש פה כמלת בעבור :(מלבי"ם באור המלות){י} וַיּוֹסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֶל-אָחָז לֵאמֹֽר:
רש"י ויוסף ה'. ואוסיף נבייא דה' : (רש"י) מצודת דוד דבר. ע''י ישעיהו : (מצודת דוד){יא} שְׁאַל-לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָֽעְלָה:
רש"י שאל לך אות. לדבר הזה כי ידעתיך שאין אתה מאמין לדברי הקב''ה : העמק שאלה. העמק ושאל שאלה כמו שמעה סלחה (דניאל ט) שאל אות בעמקי תהום להחיות לך מת או הגבה למעל' לשאול אות בשמים : (רש"י) מצודת דוד אות. לעשות אות למען דעת שיתקיימו דברי : העמק שאלה. שאל שאלה לעשות אות בעומק התהום או בגבהי השמים ממעל : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין שאל לך אות, יען ראה בו שאינו מאמין. העמק שאלה, שאל לך אות בעמק, שישנה דבר מן היסודות. או הגבה למעלה, שיעשה לך אות בשמים, כהעמדת השמש וכדומה, כי המבקש אות, יהיה או לצרכו כדי שיאמין הוא, או כדי שיאמינו אחרים, וז''ש אם תבקש אות לצרכך העמק שאלה, כי בזה די לך, וטוב להקל בנס, ואם תבקשהו כדי שיאמינו אחרים הגבה למעלה כדי שיתפרסם לרבים :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות אות. סימן שיקיים הבטחתו, וישם ה' לקין אות, וא''צ שיהיה דבר היוצא מן הטבע שזה נקרא מופת, כמ''ש לקמן (ח' יח) :(מלבי"ם באור המלות){יב} וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא-אֶשְׁאַל וְלֹֽא-אֲנַסֶּה אֶת-יְהוָֽה:
רש"י לא אנסה. אין רצוני שיתקדש שמו על ידי : (רש"י) מצודת דוד לא אשאל וכו'. לא אשאל אות ולא ארומם את המקום בעשיית האות כי לא רצה שיתקדש שם שמים על ידו : (מצודת דוד) מצודת ציון אנסה. מל' נס וענינו התנשאות ורוממות כנס והוא כלונס ארוך : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין לא אשאל ולא אנסה, אם היה כונת דבריו שלא ישאל מפני שמאמין בלא אות ומופת היה צריך לומר לא אנסה ולא אשאל, והיה ענינו לא אנסה לצורך עצמי כי הוא מנוסה אצלי מכבר, ואיני מסופק כלל, ואף גם לא אשאל לצורך אחרים, יען שדבר ה' נאמן אצל כולם, אבל מסדר דבריו לא אשאל ולא אנסה מבואר שהיתה כונתו, לא אשאל לצורך אחרים, כי איני רוצה כלל שיתקדש שמו ושיאמינו בו אחרים, ואף גם לא אנסה לצורך עצמי, כי גם בכל האותות והמופתים לא אאמין לדבריו, (וכן מבואר במלכים ב' (ט''ז) שבאמת לא חשש לדבר הנביא שא''ל השמר והשקט ושלח שוחד למלך אשור, וזה היה לו וליהודה לצור מכשול, שעי''ז החל מלך אשור לבא על יהודה כפעם בפעם, וכמ''ש אח''כ מן פסוק י''ז עד סוף הפרשה) :(מלבי"ם באור הענין){יג} וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ-נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת-אֱלֹהָֽי:
רש"י הלאות אנשים. נביאי ה' : כי תלאו וגו'. לפי שהוא יודע שאתם אין מאמינים בו והוגעתם לפניו ברשעכם : (רש"י) מצודת דוד המעט מכם. וכי מעט לכם מה שאתם מייגעים אנשים בגאוה ורמות רוח כי גם תרצו ליגע לפני המקום ב''ה בדברי עזות כאלה : (מצודת דוד) מצודת ציון הלאות. ענין יגיעה כמו ומה הלאתיך (מיכה ו) : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין הלאות אנשים, שאתם מיחסים לאות ופסיקת הכח אל הנביאים, ולא תאמינו שיש בכח הנביא לעשות אות או מופת. כי תלאו, עד שתיחסו לאות ופסיקת כח גם אל אלהי, לבלי האמן באותותיו :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות הלאות. הפעיל, וכן תלאו, וגדרו פסיקת הכח כנ''ל (א' יד) :(מלבי"ם באור המלות){יד} לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵֽל:
רש"י יתן אד' הוא לכם אות. יתן הוא מאליו על כרחכם : הרה. ל' עתיד הוא כמו שמצינו באשת מנוח שאמר לה המלאך והרית וילדת בן וכתיב ויאמר לה הנך הרה וגו'. העלמה. אשתי הרה השנה הזאת והיא היתה שנת ד' לאחז : וקראת שמו. רוח הקודש תשרה עליה : עמנו אל. לומר שיהא צורנו עמנו וזה האות שהרי נערה היא ולא נתנבאית מימיה ובזו תשרה בה רוה''ק וזהו שנאמר למטה ואקרב אל הנביאה וגו' ולא מצינו אשת נביא שנקראה נביאה אא''כ התנבאה ויש פותרין שעל חזקיהו נאמר וא''א שהרי כשאת' מונה שנותיו תמצא שנולד חזקיה לפני מלכות אביו ט' שנים ויש פותרין שזה האות שעלמה היתה ואינה ראויה לולד : (רש"י) מצודת דוד לכן. הואיל ואין רצונך שיתקדש שם שמים לזה יתן המקום אות מאליו ויתקדש שמו : העלמה. היא אשת אחז : הרה. עדיין לא היה נודע אם היא הרה : וקראת. העלמה עצמה תקרא שמו עמנואל והשם הזה יורה שהאל יהיה עמנו ולא תשלוט בנו יד האויב : (מצודת דוד) מצודת ציון העלמה. כן תקרא הרכה בשנים ואם היא בעולה וכן דרך גבר בעלמה (משלי ל) : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין לכן יתן ה' הוא (מעצמו) לכם אות, (הנה האות הזה לא היה בו איזה פלא ושינוי טבע, רק ר''ל אות וסימן כמו וקשרתם לאות על ידך, שע''י שצוה לקרא שם הילד עמנואל זה היה אות וסימן שיזכרו כי ה' עמנו. וכן יתר האותות שנתן כמו קריאת הילד מהר שלל חש בז, וכתיבת המגילה (לק' ח') היה רק סימן לבד. והמפרשים שבקשו למצוא באות הזה שינוי טבע טרחו בחנם, כי באמת במה שיגיד הנביא אחרית דבר מראשית ובא הדבר אשר דבר בשם ה' הוא האות האמתי לאמתת נבואתו, רק יען שהנבואה לא תתקיים לפעמים, וזה ימצא בעת ינבא לרעה. שבשוב רשע מרשעתו תתבטל הנבואה כמ''ש ירמיה לחנניה בן עזור (ירמיה כ''ח), אבל כשיצוה ה' אל הנביא לעשות איזה פעולה עם נבואתו, אז תבא הנבואה בכל אופן, כמו שבארתי זה במק''א באורך. ולכן מה שצוה ה' אל ישעיה שיקרא שם הילד עמנו אל ומהר שלל ולכתוב על הגליון. היה זה אות וסימן שנבואתו תתקיים ולא יחזור בה אף אם ישתנה ענין העם שהתנבא עליהם, וזה האות שכיון פה, וא''צ עמו מופת מחוץ לטבע). הרה, שכבר היתה הרה. העלמה, אשת הנביא. וקראת, צווי, צוה ה' שתקרא כן שם הילד לסימן ואות שה' יהיה עמנו :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות הוא. כפילות הכינוי ר''ל הוא מעצמו : העלמה. נערה ועלמה, מציינים שנות הבחרות, בין בתולה בין בעולה, כי מצאנו נערה בתולה, מבואר שיש נערה בעולה, ומצאנו ג''כ, ודרך גבר בעלמה (משלי ל'), רק עלמה מציין יותר חוזק הגוף מנערה וכן עלם מן נער, עמש''ש בפי' בראשית (כד מד) :(מלבי"ם באור המלות){טו} חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּֽוֹב:
רש"י חמאה ודבש יאכל. הולד שתהא ארצנו מלאה כל טוב : לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. כשידע למאוס ברע ובחור בטוב ומאין לנו הטובה הזאת הלא עתה הארץ חרבה בגדודי מלכי ארץ ופקח בן רמליהו : (רש"י) מצודת דוד חמאה ודבש יאכל. מעת הוולדו יאכל חמאה ודבש כי יתאוה באלה : לדעתו. לדעת עצמו ימאס ברע ויבחר בטוב עודו לא יבוא למספר הימים הראוים לדעת ולהבחין בין רע לטוב : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין חמאה, בעת שיגיע הנער לזמן שידע למאוס ברע ולבחור בטוב יאכל חמאה ודבש היערים, ור''ל שמצייר עם הילד ציור האומה בכללה, שכמו ששמו עמנו אל מצייר כלל האומה שה' עמהם, כן אכילתו חמאה ודבש מצייר כלל האומה שעמה אל שתאכל חמאה ודבש. וכל זה מן האות והסימן שאף שעתה ארץ יהודה חרבה, ה' ברחמיו יותיר לה שארית - ואיך יהיה זה. ? מבאר :(מלבי"ם באור הענין){טז} כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶֽיהָ:
רש"י כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, תעזב. הארץ מיושביה אדמת רצין ואדמת פקח : אשר אתה קץ. ויגור מפני ב' מלכיה רצין ופקח שבאותה שנה עלה מלך אשור על דמשק כי שכרו אחז כמה שנאמר בספר (מלכים טז) ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית ואותה שנה ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ליותם (שם טו) שהיא שנת ארבע לאחז : (רש"י) מצודת דוד כי בטרם וכו'. אשר עד לא יבוא זה האות תעזב אדמתכם מהם כי ילכו להם ולבל ישובו שוב אמר לו אות : אשר אתה קץ. האדמה אשר אתה קץ בה עכשיו מפני שני המלכים החושבים להיות מלכים ולמשול בה : (מצודת דוד) מצודת ציון קץ. ענין מאוס : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין כי בטרם, שהוא לזמן קרוב, תעזב האדמה אשר אתה קץ בה, היא אדמת רצין ופקח אשר אתה קץ ומואס אותה. תעזב מיושביה. מפני שני מלכיה, מסבת רעת שני מלכיה ורשעתם, וממילא אחר שתחרב ארצם יהיה שארית לארץ יהודה :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות מפני. מסבת, כמו מפני אשר ירד עליו ה' באש (שמות יט) :(מלבי"ם באור המלות){יז} יָבִיא יְהוָה עָלֶיךָ וְעַֽל-עַמְּךָ וְעַל-בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא-בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר-אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּֽׁוּר: (פ)
רש"י יביא ה' עליך ועל עמך. על חזקיהו בנך המולך אחריך ולפי שהוא צדיק לא קראו בנו : ימים אשר לא באו. מיום שנחלקה מלכות בית דוד וסר אפרים מעל יהודה ומה הם הימים ימי חיל מלך אשור ואף בהם יעשה ליהודה וכן מנינו (בדברי הימים ב כח) שבא מתחילה על אחז דכתיב ויבא עליו תגלת פלאסר וצר לו ולא חזקו ובימי חזקיהו בנו נעשה הנס : (רש"י) מצודת דוד יביא ה' עליך. אולם ממקום אחר יביא ה' עליך וכו' ימים רעים שלא היו כמוהם מיום שנחלק אפרים מעל יהודה בימי ירבעם שאז נחלקה מלכות בית דוד ואז החלו הרעות לבוא על ישראל : ועל בית אביך. זהו חזקיה בנו ולפי שאחז היה רשע וחזקיה היה צדיק לא קראו בנו : את מלך אשור. ר''ל את מי יעורר לעשות הרע את מלך אשור והוא תגלת פלאסר שהצר לו וסנחרב הצר לחזקיהו כי כבש כל ערי הבצורות ביהודה זולת ירושלים : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין יביא, אבל גם אתה מפני שאינך בוטח בה' שצוה לך השמר והשקט, ואתה לא בטחת בו וקראת אל מלך אשור לישועה, לכן גם עליך יעבור כוס, וה' יביא אליך את מלך אשור כפעם בפעם להחריב ארצך (כמ''ש במ''ב ט''ז, ודה''ב כ''ח), ומספר והולך מה שיעשה מלך אשור. למיום סור אפרים, מיום שנחלקה מלכות ב''ד :(מלבי"ם באור הענין){יח} וְהָיָה | בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק יְהוָה לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּֽׁוּר:
רש"י ושרק ה'. ירמוז להם שיתקבצו : לזבוב. חיילות רבות כזבובים מארץ מצרים יבואו עם סנחריב : יאורי מצרים. לפי שכל ארץ מצרים עשוייה יאורים שאין הגשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה : ולדבורה. חיל גבורים עוקצים כדבורים : (רש"י) מצודת דוד ביום ההוא. ביום בוא סנחריב מלך אשור : ישרוק. ר''ל יעיר לבם : לזבוב. חיילות רבות כזבובים : אשר וכו'. כי כל חיל מצרים מקצהו יבואו בעזרת סנחריב : יאורי מצרים. אמר כן לפי שכל ארץ מצרים עשויה יאורים יאורים והנילוס עולה דרך שם להשקות השדות : ולדבורה. חיילות גבורים עוקצים כדבורים : (מצודת דוד) מצודת ציון ישרוק. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים וכן שרקו ויניעו ראשם (איכה ב) : יאורי. בתורה ת''א נהרא : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין והיה ביום ההוא, כששב מלך אשור ממצרים שם פניו לכבוש את ארץ יהודה, והמשיל את מצרים לזבוב שהוא חלוש מדבורה, כן היו חלושים מאשור :(מלבי"ם באור הענין){יט} וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִֽים:
רש"י בנחלי הבתות. נחלי עמקים שדות בורים : ובנקיקי הסלעים. לארוב, נקיקי נקרות הצור : ובכל הנעצוצים. מקום הסירים (שקורין ברוצ''ש בלעז) וכן תחת הנעצוץ יעלה ברוש (לקמן נה) : הנהלולים. בתי תושבחתא : (רש"י) מצודת דוד בנחלי הבתות. על כי יהיו רבים לזה יחנו אף במקומות ההם : (מצודת דוד) מצודת ציון בנחלי. ענין עמק וכן ויחפרו עבדי יצחק בנחל (בראשית כו) : הבתות. השוממות כמו ואשיתהו בתה (לעיל ה) : ובנקיקי. ענינו שן הסלע וכן בנקיק הסלע (ירמיה יג) : הנעצוצים. מין קוצים וכן תחת הנעצוץ (לקמן נה) : הנהלולים. שם אילני סרק פחותים ונבזים : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין ובאו ונחו, הזבובים והדבורים האלה ינוחו בבקעת החרבות ובחורי הצורים בין הקוצים והסנאים מקום שדרך הזבובים לשכון שם, והוא משל על התפשטותם בכל הארץ :(מלבי"ם באור הענין){כ} בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת-הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת-הַזָּקָן תִּסְפֶּֽה: (פ)
רש"י יגלח אד' בתער השכירה. הגדולה וכן גם שכיריה בקרבה (ירמיה מו) ת''י רברבהא יגלח : בעברי נהר. ביושבי עבר הנהר ובמי מן היושבים במלך אשור את הראש יגלח ואת שער הרגלים לפי שהוא דבוק נשתנה לינקד פתח : תספה. תכלה והתגלחת היא ההריגה והתער היא החרב : את הראש. הוא סנחריב : הרגלים. משרייתיה : הזקן. שלטונייא ורבותינו אמרו גילוח ממש וספת הזקן חריכתה באש הזקן זקן סנחריב כדאיתא באגדת חלק : (רש"י) מצודת דוד ביום ההוא. כאומר אבל אחריתו עדי אובד כי ביום ההוא יגלח וכו' והתער הוא משל על החרב והתגלחות על ההרג : השכירה. כי התער ששוכרין אותה בדמים היא חדה מאד : בעברי נהר. באנשי עבר הנהר ובמי במלך אשור : את הראש. יגלח את שער הראש ואת שער הרגלים רצה לומר השרים ויתר העם : וגם את הזקן תספה. התער ההיא תכלה גם שער הזקן וזהו סנחריב כי גם הוא נהרג אז מבניו : (מצודת דוד) מצודת ציון השכירה. מל' שכר, או הוא ענין גדלות וחשיבות וכן גם שכיריה בקרבם (ירמיה מו) : תספה. ענין כליון כמו ספו תמו (תהלים עג) : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין והיה ביום ההוא, כל זה בימי אחז. יגלח ה', ה' יגלח אז, ע''י תער השכירה אשר בעברי נהר, ומפרש מי היא התער השכירה הזאת. במלך אשור, היינו ע''י מלך אשור שבא מעבר הנהר והוא נמשל לתער השכירה המשיר כל השער בו יגלח ה' את הראש וכו', ר''ל כי שערות הראש היה דרך לגלחם בימים ההם, והיה גנאי שלוח פרע שער ראשו, (שכן הוזהרו הכהנים שלא לגדל פרע והמלך מסתפר בכל יום), ושער הרגלים היה נוול ג''כ, אבל לא כ''כ כי היה נוול בסתר, אבל שער הזקן היו מגדלים אותו לכבוד ותפארת. עפ''ז המליץ כי התער הלז והוא מלך אשור יגלח שער הראש, והוא משל אל הרשעים הגדולים שנוולם גלוי וחטאם מפורסם, וגם שער הרגלים והם החוטאים בסתר שנוולם נסתר, אבל כיון שנתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, והתער עצמה (לא ע''י ה'), תספה גם את הזקן, שהוא משל אל הצדיקים, וע''כ ייחס זה אל התער לא אל ה', ואמר תספה לא תגלח, כי זה אינו גילוח רק השחתה :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות השכירה. הגדולה כמו גם שכיריה בקרבה, וב' במלך אשור ב' הכלי, והוא באור של תער השכירה : תספה. נקבה נסתרת, מוסב על התער, והוא יוצא, ואת הפעול עד, וענינו השחתה :(מלבי"ם באור המלות){כא} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה-אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי-צֹֽאן:
רש"י יחיה איש וגו'. ולפי שתהא ארצם ריקנית שיבוזו החיילות את הבהמות ובמעט הנותר אתן ברכה : (רש"י) מצודת דוד יחיה איש. כל אחד יגדל בביתו עגלת בקר ושתי צאן ומרוב הברכה יהיה די לו בהם : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין והיה ביום ההוא, מ''מ גם אז יתקיים האות של עמנו אל, ואות שיאכל הילד חמאה ודבש, כי מרוב השממון שתחרב המדינה יחיה כל איש לעצמו עגלת בקר :(מלבי"ם באור הענין){כב} וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה כִּֽי-חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל-הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ: (ס)
רש"י והיה מרוב. חלב. שיעשו ב' הצאן הללו יבוזו בעיניהם החלב ויאכלו החמאה הוא שומן החלב : כל הנותר. הצדיקים הפלטים מחרב סנחריב בשורה גדולה הוא מבשר להם שתזדמן להם פרנסה אחר כל השממון ההוא : (רש"י) מצודת דוד מרוב. מחמת רוב עשיית החלב לא יחוש על החלב ויאכל החמאה : כי חמאה וכו'. מרוב : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין והיה, ובזה תהיה השפע רב כ''כ עד שיאכלו חמאה, כי החלב אינו מתקיים ובהכרח יעשו ממנו חמאה, כי לא יוכלו למכור החלב לסחורה כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ, ומי יקנה, אחר שכולם יהיה להם חמאה ודבש :(מלבי"ם באור הענין){כג} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִֽהְיֶה כָל-מָקוֹם אֲשֶׁר יִֽהְיֶה-שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִֽהְיֶֽה:
רש"י והיה ביום ההוא. אשר תהיה הארץ שממה יהיה מקום שהיו שם לפני בא חיילות. אלף גפן. שוות אלף כסף יהיו לשמיר ולשית כי יניחום בעליהם ובורחין והם מעלות קימשונים ותולעים ועקרבים : (רש"י) מצודת דוד באלף כסף. הנמכר באלף כסף : לשמיר ולשית. לא יעבדו הגפנים והקוצים יצמחו שם כי לא יחושו על היין כי דורו של חזקיה הרבו לעסוק בתורה וחדלו מן היין : (מצודת דוד) מצודת ציון לשמיר ולשית. שמות מיני קוצים : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין והיה, ואם תשאל, למה יאכלו חמאה ודבש ולא לחם ויין. ? משיב, כי כל הארץ תהיה לשממה, עד שהמקום שיש שם אלף גפנים השוים אלף כסף יהיה שמיר ושית וכ''ש כי שדי תבואה יהיה שממה, ולכן יצטרכו להחיות א''ע מחלב הבהמות. לשמיר ולשית יהיה, המליצה תצייר, כאילו השמיר והשית הוא יהיה אדוני הארץ, עד שהכרם היקר השוה אלף כסף יהיה שלו וקנינו :(מלבי"ם באור הענין) מלבי"ם - באור המלות (כג-כד) לשמיר ולשית. הלמ''ד ל' הקנין, ופעל יבא להמפרשים חסר הנושא, ולדעתי השמיר ושית הוא הנושא :(מלבי"ם באור המלות){כד} בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה כִּי-שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּֽהְיֶה כָל-הָאָֽרֶץ:
רש"י בחצים ובקשת יבא שמה. כל הרוצה ליכנס לתוכו יהא צריך קשת וחצים בידו למלט עצמו מחיות רעות ונחשים ועקרבים : (רש"י) מצודת דוד בחיצים ובקשת. הרוצה ליכנס שמה יהיה צריך לכלי זיין למלט נפשו מהחיות הטורפות אשר ישכנו שמה על כי לא יהיה שם דריסת רגלי אדם : (מצודת דוד) מלבי"ם - באור הענין בחצים, מצייר כאילו השמיר והשית יבא שמה אל הכרמים היקרים בחצים ובקשת ויכבוש אותם בחרבו ובקשתו עד שיהיו שלו וקנינו, והוא ציור מליציי, ועתה מבאר המליצה, כי שמיר ושית תהיה כל הארץ :(מלבי"ם באור הענין){כה} וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹֽא-תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶֽׂה: (פ)
רש"י וכל ההרים. אשר שם שדות לבן לתבואה : אשר במעדר יעדרון. היא כמין מריש שקורין פשויי''ר בלעז : לא תבא שמה יראת שמיר ושית. כי בהם יתעסקו לזרוע תבואה למאכל שאי אפשר בלא התבואה אבל הגפנים יהיו לבז כי אותו הדור של יחזקיהו ישובו אלי לעסוק בתורה ולא לשתות יין וכן היתה כדאיתא בחלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש שלא היה בקי בהלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר והיה כל מקום וגו' הוא שנאמר (משלי כה) אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה : והיה למשלח שור. שם ירעו בהמותיהם מרעה שמן : (רש"י) מצודת דוד וכל ההרים וכו'. ר''ל אבל שדות התבואה הנחרשים בכלי מחרישה : יראת שמיר. ר''ל לא יפחדו פן יגדל שם קוצים וזהו הואיל וא''א להיות בלא תבואה : למשלח שור. בהמתם ירעו שם ויאכלו רצונם וירמסו ברגליהם ולא יחושו כי יגדל הרבה תבואה : (מצודת דוד) מצודת ציון במעדר יעדרון. הנחפרים בכלי חפירה וכן לא יעדר (לעיל ה). ולמרמס. ענין דריכה ברגל : (מצודת ציון) מלבי"ם - באור הענין וכל, ואם תשאל א''כ איפה ירעו הבהמות אחר שכל הארץ תהיה שמיר ושית. ? משיב, ההרים הגבוהים אשר א''א לחרוש שם בכלי חרישה מרוב גובהם, רק במעדר וכלי חפירה יעדרון, אל ההרים האלה לא תבא שמה היראה והממשלה של השמיר והשית, מצייר כאילו השמיר והשית הכובש את הארץ לא תשיג ידו לכבוש ההרים הגבוהים ולהפיל יראתו עליהם, ושם יהיה למשלח שור ושה שם ירעו וירבצו. והכונה כי מקומות היקרים יהיו שממה ומקומות הבלתי חשובים יהיו מיושבים לרבץ בקר וצאן :(מלבי"ם באור הענין)
